מה משמעותם של ימי ספירת העומר בעבר ובעתיד, ומהם מנהגי האבלות שאנו נוהגים כיום?
א. ימי ספירת העמר, במהותם הם ימי שמחה של הכנה ומעבר, מיציאת מצרים לקראת מתן תורתנו.
ב. סמוך לחרבן בית שני, היתה תנועה גדולה להקמה מחודשת של בית המקדש, ולהשבת מלכות ישראל. בראש התנועה עמד ר' עקיבא, שהכריז על בר כוכבא כמלך, וגייס עשרים וארבע אלף תלמידים, אשר אמורים היו להרים את התורה בעם ישראל.
ג. בר כוכבא נהרג, וכל עשרים וארבע אלף התלמידים מתו, בין פסח לשבועות. לכן נתקבלו בקהילות ישראל כמה מנהגי אבילות, לזכר החזון הגדול אשר קרס.
ד. מנהגי האבילות, לחלוטין אינם דומים למנהגים שנתקבלו בימי בין המצרים, כאבילות על חרבן הבית.
בספירה, כמה מנהגים עיקריים:
- אין נושאים נשים- לא מתחתנים.
- אין מתגלחים ומסתפרים.
- הפוסקים הקדמונים (מגן אברהם) מוסיפים גם שלא לעשות ריקודים ומחולות.
ה. כל יתר הפעולות- האסורות בימי בין המצרים- מותרות בימי הספירה:
- מותר לקנות רהיטים, רכב וכד'.
- מותר לקנות בגדים ולחדש אותם.
- מותר לברך ברכת שהחיינו.
- מותר להתרחץ בים או בבריכה.
- מותר לכבס ולגהץ.
ו. שמיעת מוסיקה:
- מיום שחרב בית המקדש, גזרו חכמים "שלא לנגן בכלי שיר, ולא לשמוע קול נגינה". האיסור הוא כל השנה כולה.
- למעשה, אנו סומכים על הפוסקים המגבילים את האיסור, וכותבים שרק "נגינה במשתה יין", או נגינה כזו הנהוגה בארמונות מלכים, הם האסורות. לכן, סתם נגינה הנהוגה כיום, ובודאי נגינה של דיסקים, קלטות וכד', מותרת.
- לכן, כל נגינה המותרת במהלך כל השנה, מותרת גם בימי הספירה.
יש מהפוסקים האחרונים הממליצים להמנע ממוסיקה של שמחה, כדוגמת מוסיקת ריקודים של חתונה.
תלמידי ר' עקיבא מתו, על שלא נהגו כבוד זה בזה. נכבד איש את רעהו ואת הדיעות השונות, ונזכה לתקומה מחודשת.